בטרם נמשיך הלאה, הסבתא החביבה בעלת המלונית תקעה את כלביה במלונה על מנת שאוכל לצלם באין מפריע.
אם גם נפשכם חשקה בלינות בבתי אבן עתיקים, עם אווירה מדהימה, זה המקום.
ליאור, מכיר את האיזור כאת כף ידו והטיול עימו בשטח הינו חוויה מיוחדת. קבוצות או יחידים הרוצים מדריך לאיזור מוזמנים לשכור את שרותיו. שווה!
נופי פרול וצפון גליציה מיוחדים הם ואת השקט והשלווה לא ניתן לקנות. כלומר, חוץ ממי שיכול להרשות לעצמו.
ייחודיותו של המקום הינו בכך שהתיירים אינם מכירים אותו ועל כן בתוליותו נשמרת.
מפה שלטו בעבר על הנהר. היום זהו מקום עזוב המשמש כר פורה לדמיון.
הים עצמו, כמו במקומות רבים בצפון ספרד, בתוך מפרץ מוגן הוא ועל כן נטול גלים וסערות.
במקומות רבים ניתן למצוא חופי תכלת-זהובים "פרטיים" אך לדברי ליאור, אלו "לראותם בלבד" מאחר שהמים קרים בכל ימות השנה.
בפרול עצמה למרבה הצער קו החוף מוסתר כולו בנמל האזרחי ובנמל הצבאי
ואת יגוני אני מנסה להפיג בעזרת סיור קצר בעיר
ומשזה לא מספיק, בבירה הגונה או "קלרה" במסבאה מקומית תוך שיחה מעניינת מאוד עם ליאור, שעבר כבר כמעט בכל מדינה בדרום אמריקה לפני שנתיישב על כס הרבנות בפרול. תוך כדי כך אנו מגלים שלא זו בלבד שהוא גר בגליציה, מוצא משפחתו מקראקוב, גליציה. ויהי לפלא.
לאחר הביקור בפרול אני יוא לדרכי הארוכה מגליציה לאסטוריאס. את הדרך אני מנעים בפלחי מלון עסיסיים, שאריות מארוחת הצהריים.
בדרכי, מעט לפני אבילוס נכנס אני לרגע קט אל לאס ווגאס.
לאס ווגאס המקורית, זו שעל נשמע נקראה עיר החטאים הנוואדית, היא עיר מוזנחת במקצת, ואת מקומות הניאון המרצד תופסים פה בעיקר תצורות גרפיטי שונות על הקירות טעוני השיפוץ.
"אחות לנו קטנה ושדיים אין לה, מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה?"
תהייתו העמוקה של הנביא, וחוסר האונים שבשאלתו, מוכיחה לנו כי כבר בימי קדם היו האנשים להוטים אחר נשים שופעות חזה. אמנם אני מן המתמיהים והמוזרים הנני ואיני מחובבי הזן, אך למרות זאת אשא משלי כדרך הנביא ואומר, כי במשולש האהבה אבילוס-אוביידו-גיחון, אין ספק שאבילוס הינה האחות השטוחה זקוקת השידוך.
אמנם גם בה ישנם צריחים קורעי שמים, רחובות מרוצפים מלאי המון אדם שש וצוהל ואוכל משובח, אלא שלאחיותיה יש גם את הוויב הסקסי והמזמין.
משכך, פונה אני לגלות את קסמיהן של אוביידו וגיחון. אוביידו, באדיבותו של איש האופניים בעל הידע אשר תרם כמה טיפים בנוגע לאיזור.
באוביידו ישנה חיבה לפסלים. לא אותם פסלים "פוסט מודרניים" אשר אף אחד לא מסוגל להוכיח האם הם נעשו בידי סטודנט לאומנות, אמן דגול או ילד בן ארבע, אלא פסלים אמיתיים. כאלו הגורמים לך לעצור, להתבונן, להנות ולהמשיך.
במרכז העיר העתיקה יש שוק דוכנים, דבר המוסיף להנאתי מהעיר.
באוביידו עצמה כיכרות בנות אלף שנה ולצידן בתי מרזח קטנים, מעוצים בטוב טעם. בשונה מדרום ספרד, באיזור זה, לכל מסבאה ישנו עיצוב ייחודי מעניין ובקושי הצלחתי להתקדם הלאה עקב נטייתי להציץ בכל המסבאות, לראותן.
תמונת סלפי שלי באוביידו
ושלוש מקומיות מסכימות לדגמן סריגה למצלמה
אמנם כנסיות יש לרוב בספרד אך באוביידו יש כמה שהן עתיקות, ולא אוכל לוותר על ההזדמנות לצלם כנסיה בת אלף (בת"מ)
ככלל, זו ארכיטקרטורה מדהימה הנפרשת על פני מילניום שלם ואני מסתובב ועולץ לי בעיר החיה והתוססת.
ל בית נחמד ודי חדיש ישנה עוד הכתובת המקורית. 1681.
פסל הדוגמנית לפני הפוטושופ, אוביידו ספרד.
ואחרי הפוטושופ:
בכיכר אחת מזהה אני בניין נהדר. מתברר שזהו הפרלמנט האסטוריאני.
ביקשתי להכנס ולצלם אך הכניסה לדיפלומטים בלבד. לא עזרו הסבריי על כך שאני השגריר החקו"שי מאחר שבדיוק שכחתי את התעודה במשרד.
לאחר העליצות והטיול המהנה בעיר, עולה אני על מנת להשקיף עליה מלמעלה מכנסיית סנטה מריה דה נרנקו כנסיה זו נבנתה בשנת 828 והיא אחת העתיקות ביותר בספרד.
בעיניי זה מדהים. עוד קודם למסעי הצלב אנשים כבר התפללו פה למען קבוצת הכדורגל האהובה עליהם!!
ומשם אני ממשיך לגיחון. העיר ממנה יוצר הנהר המקיף את כוש.
גיחון העיר בנויה במעלה הגבעה, צבעונית כולה.
בתי אבן עתיקים משופצים נחמדות
פסל החיים עצמם
מרפסת גיחונאית
ועל אף שזה יום מעונן, הגיחונאים כולם ישובים בבתי המשקה ומנצלים את חייהם עד תום
גם אני נכנסתי לאחד כזה והזמנתי את הסיידר המקומי.
מתברר שמותר למזוג אותו רק מגובה.
טעמו של הסיידר חמוץ-מתוק. מעין לימונענע עם שוופס, אך אחרי בקבוק כזה אני מתחיל לראות את החיים בהירים יותר.
ולאחר גיחתי הקצרה לגיחון, חוזר אני לכרכרתי ומתניע לכיוון המלונה.