מאנדורה יצאתי צפונה לעבר שוויץ. הדרך ההררית עוברת לסירוגין בין צרפת לאיטליה. העליות הקשות מעלות את צריכת המספוא באחוזים מספר וכשתם לו הגז, ההנעה עוברת לבנזין. למרות הגובה, 37 מעלות בקירוב בחוץ. זהו יום שישי ואני ממהר. שמוע שמעתי על בית הכנסת הטורינאי ומעוניין אני לבקר בו בעת קבלת השבת.
לשמחתי אני מגיע בזמן. המאבטחים מתקשים להבין את עובדת היות רב-לאומי, אוחז דרכונים כאלו וכאלו וגר על פני כל אירופה, ורק מפאת קדושתי האישית הכניסוני לבסוף לאחר רבע שעה.
בית הכנסת מדהים הוא. כלומר אין לי מושג איך נראה הוא מבפנים אלא רק איך נראה בית הכנסת הקטן בו מתפללים, אך גם זה, מן המובחר הוא!
בית הכנסת נבנה ב 1884, אך ארון הקודש בבית הכנסת הקטן הוא משנת 1770 והובא מהעיר קיארי. עירוב סגנונות בין בארוק לאנדלוסיאני והתוצאה מרהיבה וייחודית.
בית הכנסת הקטן משמש גם מיני מוזאון ובו ארונות קודש מקוריים מהאיזור ויודאיקה מקומית. אני אישית מאוד נהנתי. מומלץ.
חברתי זה מקרוב באה, רוני הפוזיטיבית מייעצת לאן לנסוע. פונה אני אל מחוץ לעיר למקום מושבם של שליטי בית סבויה בעיירה וונריה.
זהו מתחם ענק שנבנה ככל הנראה במתכונת דומה לארמונות וורסאי. תמורת 25 מרשרשים נכנסים לכל המתחם. אפשר גם להכנס לארמון המרכזי בלבד תמורת עשרה, ואז להתגנב לכל השאר בטעות.
חיצונית, לא מדובר בארמון המרשים ביותר שראיתי, למעט גודלו.
אך משנכנסים פנימה, אפשר לאבוד. הן בגודל והן במגוון האווירות.
למלכים דאז היה פוט פטיש. אבל לילדים?
זהו ארמון משוחזר, ברמה גבוהה, ובטיב העבודה ניתן להווכח
מאוד מוזר שלמלכי בית סבויה היה אף יהודי. אחרי שעברתי על תמונותיהם התחלתי לחשוש שמא גם אני בעל דם כחול הנני, ומשכך, האם מותר לי להתאהב בבנות אצילים פשוטות?
דגם בית המקדש הסבוייני:
וגם מקווה
גני הארמון מתפרסים גם הם על פני דונמים רבים, תאווה לעיניים.
ובתי קפה נחמדים לעין ולפה, פזורים שם לרענון הציבור.
לאחר הרענון חוזר אני בכוחות מחודשים לתור את הארמון.
בקרן זווית אהרן הכוהן מנסה להסביר למושה למה יצר את העגל
אכסדרה ענקית מובילה לעבר בית משמר הסוסים. שם מוצגים לראווה פרשים מתקופת ימי הביניים, כרכרות מלכותיות ואפילו היאכטה המלכותית.
מיטתו של המלך נטולת דמיון היא
ומולה נוטל אני תמונות סלפי.
למן הארמון פונה אני חזרה אל העיר. בכל יום מתקיים שוק בפיאצה דה לה רפובליקה. שוק שמאטעס במחירים נוחים. מאות דוכנים חוסמים את הרחובות והמוני אדם רוכשים תיקים, בגדים, אוכל ושאר שמאטעס בזול. אני יצאתי עם תיק חדש ומטען לטלפון.
משם המשיכותי לפיאצה מדאמה על מנת לבקר במוזאון או שניים טרם לכתי מן העיר.
המוזאון בארמון מדאמה גם הוא מרתק, בעיקר לחובבי כלי נשק עתיקים אשר אוסף מלכותי שלהם נמצא כאן, אבירים מפוחלצים ואוצרות שונים.
הפאר וההדר גם פה מזכירים במקצת את וורסאי וציורי הקיר המקוריים, מדהימים.
גם פה עשיתי תמונת סלפי במראה שעל הקיר
מחלום הארמון נשקף מגדל פלטין. מהשרידים השמורים ביותר מתקופת רומא.
בקרן זווית מוצא אני את קופסת האתרוג המלכותית. רק השבוע בבית המדרש למדתי מפי הרבנים הגאונים הגר"ע חדש, הגרמב"א ור' אבריימל דערנר כי האתרוג הגיע לישראל רק בשלהי בית שני. האין זה מגוחך לנענע ארבע מינים בסוכות לכל עבר עם "פרי עץ הדר" המוזכר בתורה ואשר הגיע לאיזור מאות שנים אחר כך?
דומה הדבר לאותם שטוענים כי בפסח אוכלים הם בעיקר תפוחי אדמה "כי על זה יש מסורת". תפוחי אדמה כידוע הובאו מאמריקה רק לפני מאות אחדות.
עד שתם סיורי בארמון, נתקדרו השמים ומטר עז ניתך ארצה. יציאת צדיק מן העיר עושה רושם ונראה כי מן השמים מבקשים לעכבני מעט בעיר זו בה נתאהבתי.
לשמחתי לא הספקתי לתור את כל חמודותיה של טורינו המדהימה, כי כך אצטרך לחזור אליה שנית.
טורינו אהובתי. עושה אני סיבוב נוסף עם הכרכרה כדי לצלם מספר תמונות קודם לעזיבתי את העיר.
שרידי המגדלים הרומיים, מסמליה של העיר
וכמובן המולה אנטוליאנה. סמלה החשוב ביותר של העיר.
הבניין תוכנן בתחילה כבית כנסת אך בשל עלויות בנייתו בהם הקהילה לא יכלה לעמוד, קנתה אותו העיריה ובו תערוכות ותצפית על העיר מלמעלה. לא הספקתי, בפעם הבאה. שלום אהובתי, עוד אחזור!
