מסאן סבסטיאן, משוש הישפניה, אל טולוז, דכאונה של צרפת.
מסאן סבסטיאן הנעימה והשוקקת חיים יצאתי לכיוון טולוז. יש לקוות כי טולוז לא מהווה דוגמא לכל ערי דרום צרפת מאחר ובעיניי היא משעממת, קודרת ודכאונית.
את מקום האבנים הגדולות מהם עשויים בתיה ההסטוריים של ספרד, מחליפות פה לבנים סמוקות-אפורות.
את הרחובות השוקקים ומלאי החיים מחליפים רחובות מלאי צרפתים.
אמנם פה ושם ניתן למצוא פינות חמד ובהם בתים עתיקים עם קורות עץ אלכסוניות אך זהו היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל.
על גדות הנהר נבנה גלגל ענק, אך נראה לי כי מבט על העיר מלמעלה לא ישפר את מצב רוחי.
אף פסל "האדם החושב" עגמומי למדיי.
ובית הכנסת אותו אני מוצא בפינה שכוחת אל של העיר, נעול.
טולוז לא מוצאת חן בעיניי ועל כן אני מתיישב לארוחת בוקר על מנת להתעדכן על החדש והישן בקיר הפייסבוק שלי.
בעוד אני משוטט בממלכתו של מוטי הר-סוכר פוגש אני בעלמת חמודות בדף כלשהו המתיימר להציג עובדות לא חשובות ולעולם לא מצליח.
לעיתים אני מוסיף שם עובדות בונוס שונות, אם בויכוחים עמוקים על נושאים טיפשיים או בויכוחים טיפשיים על נושאים עמוקים. באחד הדיונים הסוערים שם כתבתי למאן דהוא כי טענתו נפלה לכשל לוגי של "טיעון מן הבורות". בתגובה עלמת החן מיודעתינו קפצה וכתבה "אבל מה הקשר בורות? איך טענה יכולה ליפול לבור?
ואבאר: בר הבור יברבר ולא יוכל לבור הבר מן הבור שבבור, וברבר הוא. אך בר הבר, בור יבור הבררה מן הבר ועם הברה הברבורה יעבור לעבר השקיעה.
ותען: לא הבנתי. ואומר: לכך נתכוונתי!
אם כה ואם כה שפר מצב רוחי ואפנה להחליט לאן פניי מועדות, והנה במפה שלפניי ארץ אשר לא ביקרתיה מעודי ואנדורה שמה. ואצא אליה.
מאחר והדרך ארוכה סרתי אל העיר פויקס למצוא מספוא לכרכרה ותוך כדי, לסוך עיניי בטירה.
פויקס, על הנהר ניצבה, ולולי שהייתה כל כך בלתי מתוחזקת, נאה הייתה.
הטיפוס למערה קל הוא, אפילו לקמצני קלוריות כמוני ומזג האוויר נעים.
ולעומת המלכים הספרדים, למלך הזה לא היה כל דמיון במיטתו.
אולי בגלל הנוף העגום שנשקף מחלונו המסורג כבדות.
או אולי גודלו של חדר השירותים המלכותי.
אך העליה במדרגות הלולייניות לראש המגדל שווה.
ולאחר הביקור הקצר, פניתי לטפס לאנדורה.
הדרך העולה אנדורה, מן המדהימות הן. ראויה הדרך לטיול לאנדורה ולו עבורה בלבד.
חווה עתה על הדרך בלידתם של עננים ובעלייתם למרום. אינך צריך אלא לפתוח את חלונות הכרכרה ולשאוף עמוקות את סם הטבע, הירוק האמיתי, ושוב – חי אתה.
מידי פעם עוצר אתה ומביט למרגלותיך על הדרך המתפתלת אותה עברת זה עתה.
אנדורה עצמה, קטנה, אך הדרך בין שלושת יישוביה כעשרים דקות בשל תלילותם הרבה של הדרכים. מכל עבר תוכלו לראות את רכבלי הסקי המיותמים, מתנדנדים ברוח קיצית קלה. בעיניי, למרות שהמקום מתויר בעיקר בחורף, יופיו האמיתי נחשף בימי הקיץ, לפני שמשטח לבן מלוא העין מכסה כליל את הנוף.
בתי האנדרוייאנים, אבן בזלת עשויים ומרפסותיהם עץ כהה. מראה מרהיב לטעמי, במיוחד לאחר מראם המשמים של הבתים הצרפתיים.
אם לא לסקי הגעתם, או לשופינג נטול מיסים, במחצית היום תסיימו ביקור באנדורה.
ולאחר שנת לילה טובה, מועיד אני פעמיי לגירונה, דרך הנהר "התאיוועניק" ע"ש אחד מחבריי עלומי השם.
