יוצאים לדרך. מקפלים ציוד. עוזבים את הבית. נשיקות על הלחיים למרינה, פקידת הקבלה שטיפלה בי כל השנה במסירות וזזים.
נקודת היציאה היא אל קאידסה, כפר משועממים מקצועיים בואכה גיברלטר. כאן אני מבלה את חודשי החורף וכעת, עם התחממות האיזור יוצאים צפונה.
בדרך נשקף צוק גיברלטר. לאלו מכם שעוד לא ביקרו בו, צוק גיברלטר סמוך לעיר גיברלטר הנמצאת, בצירוף מקרים מדהים, במדינת גיברלטר.
מדינת גיברלטר היא מקום מושבם של כשלושים אלף בני אדם, מאתיים חמישים קופים ואלפי ברווזים ואווזים. האוכלוסיה בגיברלטר כוללת את הקהילה היהודית. זו מונה כ 2.5% מהאוכלוסיה ובכך זו המדינה בה ביחס לאוכלוסיה יש את כמות היהודים הגדולה ביותר לאחר ישראל.
הקהילה היהודית בגיברלטר אורתודקסית ברובה. יש בה ארבעה בתי כנסת בני כ250-300 שנה הפעילים לאורך השנה, מסעדה כשרה וחנויות לממכר אוכל כשר. ראש ממשלתה הראשון של גיברלטר היה יהודי וגם כיום היהודים מעורבים עמוקות בכל זרועות הממשל והתעסוקה בחצי האי.
על הצוק ניתן לפגוש בבני דודינו הקדמוניים, הקופים. במבט מקרוב בהם ובהתנהגותם ניתן לראות מיידית את הדמיון בינם לבין בני האדם. הם נוטים להגן על הטריטוריה שלהם בעצבנות מפני מהגרים זרים ולרטון בכעס כאשר מטרידים את מנוחתם. במפתיע, כאשר הרצתי בפניהם על פילוסופיה יוונית נראה היה כי החומר כולו זר להם והם הקשיבו בשקיקה בלא להפריע בשאלות.
מראש הצוק ניתן לראות את חופי אפריקה אך תמונות טובות יותר של היבשת השחורה נוכל לקבל מאיזור טריפה, אליו נגיע בהמשך.
