הודו. תת היבשת ההודית היא אחת המקומות המרתקים תחת המים אשר מתחת לשמים. מרתקת, מדהימה ומזעזעת.
בין מקדשים מפוארים וגורדי שחקים חיים להם המון עם נטול תנאים סניטריים מינימליים, עם ביוב ברחובות, ילדים מתרוצצים יחפים בין רקשות וגדמים מבקשי נדבות.
אין הטיול בהודו דומה למסע תיור באירופה או במדינות אחרות. למקומות אחרים מגיע אתה על מנת להנות, להתרשם ולחוות. להודו אתה מגיע על מנת להזדעזע, להעריך ולהתחיל לחיות.
הרחובות, דרך משל, לא נועדו כלל למעבר אדם. הרחובות מיועדות לקיום חנויות כביש, בתי מלאכה על המדרכה ושינה לעת לילה בסמטאות.
וכך אני מטייל לי ברחובות ניו דלהי מלאי ההוד ומחפש ניצוצות לגאול, או להכשיר מיני מאכלים חדשים.
לכל הטוב הזה, זוכים ההודים בזכות אליהם הרבים ודבקותם הדתית. בכל פינה בסמטאות ישנו בית כנסת שכונתי על מנת להודות לאלים על רוב חסדם.
בהודו ישנן מאות דתות שונות. הגדולות שבינן הן ההינדו, הדת הסיקית והאיסלם.
להינדו, הפרות קדושות הן ולכן יתייחסו אליהן בכבוד. לעיתים מגלה ההמון איזה מוסלמי שחמד לו בסטייק בקר ומכלים בו את זעמם מעשה לינץ'
עבור הסיקים, החלק החשוב הוא כבוד המקדש וכליו.
מידי פעם יש מכירת עליות, ואז הגבאי אוסף תרומות מציבור המתפללים. חמישים רופי שלישי! חמישים רופי שלישי צון ערשטע מאל! צון צוועייטער מאל. צון דרעייטער מאל. זכה!
עם רדת הליל פונה אני ללכת לבית המלון המפואר, בו, לפחות לכמה דקות ביום ובתאום מראש, יש מים זורמים חמים.
גשם מתחיל לרדת, והרחובות הופכים לעיסה דביקה של בוץ, ותוצרי זיהום אוויר אפורים.
ועקב הגשם, את יום המחר אני מוכרח לפתוח בצחצוח נעליים מקצועי בעזרת מברשת שיניים.
יום זה מתוכנן לקניות ולהכרת התחבורה הציבורית המפורסמת ההודית. בדרך אני מציץ לבתיהם של עשירי הסביבה הגבירים. אולי אשלח דרייבר להתרמות לטובת הישיבה בדרזדן.
אמצעי התחבורה המקובל מכולם הוא הריקשה.
תוכלו לעצור אחת ברחוב ועבור 50 סנט להגיע ליעדכם, או לשלם את המחיר ההוגן (15 סנט – חצי שקל בשקל הקודש) אם תשתמשו באפליקציית OLA.
נסו להקשיב מעט לקולות הכרך הגדול.
תוכלו לשמוע שכהזדהות עם הרפובליקה המזרח תיכונית ע"ש משפחת נתניהו, מקובל בהודו לצפור.
כדי להזכיר זאת לכולם, מאחרי כל רכב מכובד יש בקשה באותיות קידוש לבנה: אנא, צפור!
נסיעתי להודו מומנה על ידי הועד להצלת קברות אבותינו ועל כן, עם הרקשה, אני פונה לעבר אחוזת הקבר המונגולית מהמאה ה14 של הומאיון.
תוכלו לראות כי בניגוד לתמונות ה"מפוטשפות" הראות פה אינה מן המעולות. אין זאת חס וחלילה בשל איכות מצלמתי, אותה רכש ועד הכשרות בדמים מרובים, כי אם בשל זיהום האוויר התמידי של ניו דלהי. העיר בה השמש לא זורחת לעולם כי אם מבעד לערפילי חלקיקי פיח ועשן.
כידוע, הקיסרים המונגוליים הם מצאצאי מלכת שבא, ולכן מעוטרים קבריהם במגיני דוד ענקיים.
משם פונה משלחת הרבנים לעבר הקוטוב. מונומנטים וקברים מהמאה ה12 כדי להעריך את אומנותם של בני דורו של הרמב"ם.
המקום די עזוב ומוזנח
אך להודים הוא כנראה נותן השראה.
בין כה וכה רד הערב ואני נוטה אוהלי ללון. שרות החדרים במלון מביא את הארוחה עטופה בצורה הגיינית בתוך נייר עיתון משומש.
הערות לטובת חובבי הקניות:
המקומות השווים לקניות הם שוק צ'אטוצ'אק והרחובות באיזור.
תוכלו לקנות נעליי ספורט ב15 שקלים חולצות במחיר אפסי ועוד. אפשרי לשלוח דרך הים לישראל במחיר של כדולר לקילו. בהצלחה.
לניו דלהי נחזור בהמשך המסע מאחר ופנינו כעת לבנגקוק.