סיורינו מתחיל בוורשה, ארמון המרחצאות.
וורשה, כידוע, נחרבה כמעט לחלוטין בימי המלחמה הגדולה ולא רבים בה פנינות החמד בטעם של פעם. זו – אחת מהן.
הארמון ששימש כמרחצאות המלכותיות, על גדות אגמון המסונף לוויסלה, מאכלס כעת מוזאונים וטווס מלכותי המסתכל בתימהון על הנודיסט בעל לב האבן.
בפינה אחרת של הגן מסמן דוד לבת שבע ש"הכל בסדר", הצלחנו לרצוח את בעלך ואפשר להתחיל להנות מהחיים.
ביום חם, זהו המקום לגלידה וורשאית
אך לבל נשכח כי בשנה ישנם פה ימים חמים בודדים בלבד.
בית הכנסת נוז'יק דורש כופר בעד כניסה, אזי אני מסתפק בתיעודו מבחוץ ופונה לעבר מרכז העיר.
בקרבת מקום שוכן "ארמון התרבות" אשר נבנה בהוראת סטאלין, ומשמש כיום כבניין משרדים בתוספת תערוכות שונות.
בתחתיתו ניצב מגרש כדורסל. הפולנים אנשים חכמים ומבינים מה חשוב בחיים!
התמונה יכלה לצאת מושלמת ללא הצל המוטל על המגדל – הגבוה ביותר בפולין, אך למרות בקשותיי מסרבים הפולנים להזיז לכמה דקות את המגדל השכן למען התמונה. אנטישמיות?
פולין אחת המדינות הזולות ביותר בחלק זה של העולם וארוחה דשנה בקניון ממול עולה כ7 זהובים ארופאים.
בקבוק בירה איכותית בן מחצית הליטר עולה זהוב ומחצה.
מאחר ומחוז חפצי הינו קראקוב ומכרות המלח שלה, אני פונה אליה ובדרך מבקר בג'ורה. מקור מחצבתם של החסידים הפולניים מאותה חסידות בה בין מיטות הבעל והאישה מוצבת תמונת האדמו"ר ובהן על האברך לנגוע באשתו רק באישור מפורש של "מדריכו" הרוחני.
בית המדרש בעיר ג'ורה במצב ג'ורה.
אך עדיין ניתן להבחין מבחוץ במונומנטים יפים.
למחוז חפצי במכרות המלח הקרקובאיות אני מגיע בשעת צהריים מוקדמת. תכננתי במקור לבלות שם כשעה אך המקום בהחלט עלה על הציפיות וביקורי ערך כארבע שעות זמניות תמימות.
המכרות חפורות לעומק של כ400 מטר ואורך המחילות הכולל הינו 300 קילומטר!!
המוזאון עצמו משתרע על פני 3 קילומטר, אחוז אחד בלבד מן המבוך התת קרקעי, והביקור מותר רק בלוויית מדריך.
לאחר ירידת חמישים גרמי מדרגות, משה רבינו מתווה את הדרך לארץ המובטחת:
זהו מכרה מלח בעומק האדמה. הקירות, הרצפות ואף הפסלים, עשויים כולם ממלח.
תערוכות שונות במכרה מתארים את חיי הכורים בשבע מאות השנים מאז נפתח המכרה.
חלק מהכורים "עבדו" בביעור רעלים מתקרת המבנה. רבים מאוד מצאו את מותם כאן.
גם סוסים הורדו לכאן וכאן היו מסיימים את חייהם
על פסלו של המלך קז'ימרז' ישנה הפתעה
יהודי ממלח האוחז בכתב זכויות אשר קיבל מהמלך.
מערכת מכונות מדהימה מעץ – היחיד היכול לשרוד בסביבה חומצית כזו – הניעה את כל המערכת. זוגות כורים התחלפו כל שמונה שעות לעבודה מונוטונית של סיבוב הגלגל.
תחת לאדמה שוכנות גם כמה בתי תפילה לבתולה שנמצאה בעולה ומפחד הודיעה כי האל בעל אותה.
כנסיית ענק בגובה 26 מטר מלאה בפסלי מלח מדהימים
כולל פסלו של משה המביא את הלוחות
הכל ממלח, מאות מטרים מתחת לקרקע!
אולמות ממלח, בריכות, ועיר שלמה שנחצבה במשך שבע מאות שנה.
ואף מסעדה וחנות מזכרות חצובות במלח, במעמקי האדמה
המכרה פעיל גם היום
לאחר גמר הסיור בן למעלה משעתיים, באותו המחיר, ניתן להמשיך גם למוזאון לכשעה נוספת. מאחר ואני אחוז התפעלות, וממילא התור למעליות כאורך הגלות והדלות, אני מצטרף בשמחה.
שופר בן חמש מאות ששימש לקריאה לכורים לצד מיכון מקורי מהמאות שעברו.
כך היו מעלים ומורידים את הכורים. "חבל המוות" קראו לזה, והכורים, שרבים מהם מתו בדרך זו היו מזמרים מזמורי תפילה לבטחונם.
מאחר והמכרה היה שייך למלך האוסטרי, כשהוא הגיע לבקר הוא השתמש בקרון מלכותי.
מסיים אני את ביקורי ועולה במעלית ללמעלה. חוויה מיוחד הייתה זו והנני להבטיחכם כי לא צירפתי לפוסט זה ולו עשרה אחוזים מהתמונות שצילמתי.
זה הזמן למרק מהביל בכלזמער הויס
תוכניותיי נשתנו ועליי לשוב לצרפת קודם שאשוב לטייל.
נשתמע בקרוב.
.
