בנגקוק: מקדשים, קניות, חיי הלילה וארבעת המינים בט"ו בטבת שחל להיות בשבת.

בנגקוק הרי היא כרך גדול, כפליים מנינוה. ריבי ריבואות מקומיים ותיירים מתרוצצים אנה ואנה, מנסים לתפוס מעט ממה שיש לעיר להציע: מקדשי ענק, שווקים סואנים, תיירות מין וזיהום אוויר.

את טיולי אני מתחיל דווקא משוק סוף השבוע. ה WeekEnd Market. השוק מיועד לתיירים ומחיריו בהתאם אך עדיין תוכלו לקנות שם מציאות בחצי מחיר ממחירם במערב.

שוק סוף השבוע בבנגקוק ביום חורפי של ינואר.

מאחר ואני איני חובב תיירים וקניות אני מטביע את אכזבתי מהשוק בגלידת בננה בפנקייק. אמנם אין זה מאכל מאוד מקומי אך הבננה קרצה לי ולא עמדתי בפיתוי.

בכלל, בננות הן חלק גדול מהמטבח התאילנדי. הן משמשות למאכל, לקינוח ולפעמים גם למשחקים מסוכנים.

קינוח לפני המשחקים המסוכנים.

את הקניות אני מעדיף לעשות בשוק הסיני. זהו שוק ענק המשתרע על פני מאות סמטאות צרות וברובו נועד לקמעונאים. אמנם איני קונה ולא כלום מאחר ואת חיי אני מעביר במלונות שונים, אך גם כשלא קונים, אני מעדיף לא לקנות בזול. המחירים פה הינם הזולים ביותר בתאילנד. שעוני יוקרה מזוייפים החל ממאה באט. בגדים, תכשיטים, פאות ועוד בזול.

בכל פינת רחוב תוכלו לפגוש את בית הכנסת השכונתי. שימו לב לשכונת הפאר ברקע.

ובכלל. בבנגקוק ישנו ניגוד חד בין רבי הקומות המערביים לבין הדלות בשכונות, אך ניגוד זה הינו כאין וכאפס לעומת אחיו שבהודו. שם ביקרנו בשבוע שעבר. בתאילנד, לא תמצא אנשים רעבים וככלל נראה כי הציבור די שמח ועליז.

בכלל, מקומות שונים בתאילנד יכולים היו בקלות להראות כמערביים, לולי רשת החשמל שכולה, פרושה באוויר. לכל שתביט כבלים שונים מתוחים מול פניך לשמירה מפני רוע הנוף.

את סיורי במקדשים אני מתחיל מארמונו של המלך. המלך, בכלל, דמות קדושה היא בתאילנד. לו ולארבעת נשותיו ופלגשו הרשמית יש מעמד של אלים חיים. יש להזהר מהעלבתם שכן הנך מסתכן בעשרים שנים בכלא התאילנדי.

בתוך הארמון יש את המקדש המרכזי. קשה מעט לתפוס תמונה טובה בתוך ים האדם ועשרות המבנים שמסביב.

עם כניסתי למקדש רודפת אחרי שוטרת: " שַׁל־נְעָלֶ֙יךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔יךָ כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ עוֹמֵ֣ד עָלָ֔יו אַדְמַת־קֹ֖דֶשׁ הֽוּא".

טקס שליית נעליים. בנגקוק, 2020

ועם שלייתם מקבל אתה רשות לסור אל הקודש פנימה.

בקודש פנימה חל איסור צילום ואני נוטל נפשי בכפי לשם תמונה גרועה במיוחד.
עבודת המקדש מתחילה בהדלקת נרות לזכר הבבא סאלי
ובהבאת פרחים ודורונות לפסלים.
בשונה מהאלים היהודאיים, אלו התאילנדים הם צמחוניים לרוב. אך גם הם אוהבים מאוד ריח קטורת. יש המקפידים לומר "פיטום הקטורת" אם אינם יכולים להדליקה ממש.
שומר ההיכל לבוש בצורה מהוגנת ואלגנטית בהתאם למעמדו
ובכל מורגשת ההקפדה על "זה אלי ואנווהו"
פה ושם משוטטים כרובים מעשה חושב
חכם תאילנדי בעל לב אבן
יש לברך בשם ומלכות "ברוך אתה בודהה מלך העולם שחלק מחכמתו לבשר ודם"
מסביב פרושות שוזרות פרחים לעבודת המשכן ומנחות לאלים.

אחד מהידידים בהם פגשתי סיפר לי מעשה שהיה עמו. יום אחד עלה הוא לקבר אמו המנוחה ואיתו זר פרחים. פדש הוא שם תאילנדי זקן שהביא לאשתו מרק חם. שאל הוא אותו בעדינות: וכי היא יכולה לאכול? ענה לו התאילנדי: וכי זו שלך יכולה להריח?

אף אנו כן. בני תאילנד והמזרח בכלל מכבדים את אליהם במאכל ובמשקה. פה להם ולא ידברו, אוזניים להם ולא ישמעו, ולאכולם הם אינם מסוגלים. מהותית אין הם שונים במאומה מן האל היהודאי שרק לא מסוגל לשמוע.

לאחר טיולי פונה אני אל השוק הסיני ומתכבד בתערובת סגולה מתוקה, 50 אגורות מחירה.
מרבעת ההדסים נועדו לנענוע בתתי הכנסת המקומיים. חלקם לייצוא לישראל לקהילת המנענעים שם.
עם כה וכה רד הליל ואני מחפש ליתן מזור לנפשי במעט צרי.
תמורת 200 גרוש תקבל לשולחנך מנגל פרטי עליו תוכל להעמיס מכל טוב הבר.
מרבית המוצרים בבר מסומנים בתאילנדית ועל כל למנגל שלי אני בוחר ללא הבחנה. הבירה – על חשבון הבית כמתנה לוועד הרבנים ותמיכה במאבקם לאוכל כשר בכל מדינה בעולם.

הבירה משפיעה עליי עמוקות עד שאני נרדם. חלקו השני של בנגקוק ומקדשיה בחלק ב.