גירונה. האשכנזים ממוצא ספרדי והאם ניתן לקבל החזר על קמיעות שלא עבדו?

ברדתי מאנדורה עמדתי בפני פרשת דרכים. פני היו לעבר הרביירה. שמא אסע לשם ישירות בהרים והערים הצרפתיות או שמא נקפוץ לגירונה? עודי מהרהר בעניין ואתן לסוסים ללכת לאן שנשאם ליבם והנה אנו מכרכרים לעבר גירונה.

הגירונאים (גירונה \ חירונה \ ז'ירונה חד הן. הניב המדובר הוא הקובע) כשאר הקטלונים, לאומניים הם ובמרפסות בתיהם תוכלו לראות את הדגל הקטלוני ושלטי SI! – שלטים הקוראים להפרדות מספרד.

גירונה, על פניה, עיר צנועה עם שלולית זורמת במרכזה, לה הם קוראים נהר.

אלא שמאחורי הבנינים המשמימים מסתתרת לה העיר העתיקה, חבויה לה מהתרחשויות ההיסטוריה.

בינות לסמטאות תלולות משתרעת לה עיר שנמה את שנתה מאז ימי הביניים העליזים, עת נהגו לזרוק אל הנהר מכשפות כדי לבדוק אם יש להן כוחות על. אם צפו, היו מעלים אותם על המוקד. אם טבעו הרי הן מקורבנות השלום.

אותי אישית עניין במיוחד הרובע היהודי ועם מעט הכוונה מ-איה הקדושה, שמתי פעמיי לעבר המוזאון היהודי בעיר העתיקה.

המוזאון היהודי בגירונה, שונה הוא משאר המוזאונים הפזורים להם ברחבי אירופה. בנוי הוא על חורבותיהם המקוריות של בתי היהודים ובקומתו השניה, מקווה מקורי מהמאה ה13.

כאן בוודאי נהג הרמב"ן לטבול כל אימת שחזה חזיונות חדשים או בין ויכוח לאיגרת. (רמב"ן, ב"ן, בנון. לא במ"ם. גם הוא היה איש אשכולות, פילוסוף, רופא, מקובל ואסטרונום).

גירונה הייתה מרכז יהודי גדול עד לשנת 1400 לערך, אז טבחו הפראים המקומיים ביהודים. מיני אז הלכה הקהילה והצטמקה ונעלמה לחלוטין עם הגירוש.

במוזאון תוכלו לראות קמיעות קבליות מקוריות. לא עבדו. יש לבקש החזר.

וכן מצבות שונות בנות התקופה.

ככלל זהו מוזאון נחמד מאוד ונהנתי לסייר בו. ביחס למוזאונים יהודיים אחרים באירופה הוא ייחודי ומעניין.

בכניסה למוזאון ישנה חנות יודאיקה ותשמישי קדושה יהודיים. אהבתי במיוחד את תשמיש הקדושה היהודי – אותנטי שבפינת התצלום השמאלית – תחתונה.

בהמשך טיולי בגירונה אני עולה לכיוון המבצר הראשי של העיר. בפתחים שונים ניתן לראות שקעים למזוזות בני 600 שנה.

אחד כזה תוכלו לראות ממש מול הבית העתיק שהפך למאורת חב"ד.

בפתח אחת הכנסיות נערים מקומיים סרבו לבקשותיי להתפנות מהמקום כדי שאצלם. כמעט אמרתי ליצור דובים ויער יש מאין ולכלותם. לבסוף וויתרתי להם כדי שלא יאשימוני בגניבת הרעיון מאלישע הנביא.

הרובע היהודי והארכיטקטורה שלו מדהימים בעיניי.

בעיקר המרפסות המסותתות אבן אשר רוח בין ערביים קלילה מנשבת בהם בעודי נהנה מדלי בירה מקומית.

משפחות הורביץ, הורוויץ, גורביץ (הלוויים) ונטיותיהם השונות מקורם בגירונה. מאחר וגם לי יש ענף נידח כלשהו ממשפחה זו, חשתי ישר כבן המקום. לצערי התחושה הנ"ל לא הואילה לקבלת הנחה במסעדה מקומית ועבור מנת פאיה (תבשיל אורז מקומי) וקנקן בירה קפואה נפרדתי בצער מתריסר זהובים. הפאיה הקטלונית, שונה מאחותה הספרדית. בעוד במרבית ספרד נתחי בשר שונים מעורבים באורז, בקטלוניה אלו פירות ים.

המבצר עצמו נראה חרב למחצה. בשנת 1398 התבצרו פה תושבי גירונה היהודים במשך שמונה שבועות מפחד מידידיהם הנוצרים.

בבתים פרטיים רבים פטיו נהדר.

באחד שכזה נתקלתי בסמל פאגאני – יהודי. מצליחים לזהות?

בצער רב צריך אני לצאת מספרד לעבר פרובנס ועל כך, בפוסט הבא.