ליסבון. הדרך העולה ליסבונה לא מעידה כלום על העיר עצמה. עם התקרבותך אל העיר נתקל אתה במעונות האדם המקומיים. גושי בניינים בני תריסר קומות ובהן, חורים חורים, מציצים מגורי האדם. בכל גוש בניינים שכזה אשר נראה כאילו יוצר על פי אחד מדגמיה של איין ראנד, בתוספת גוונים שונים של אדמדם ותכלת, גרים כאלף בני אדם.
מה מביא את גורי האדם לגור במחילות הבנויות האחד מעל ראשי משנהו בצפיפות שכזו? זאת לא אדע. אך כאמור עם בואכה העירה משתנה התמונה מן הקצה אל הקצה.
את גושי הבתים מחליפים רחובות צרים עמוסי תיירים צוהלים וסוחרי חשיש מנסים להציע את מרכולתם. עליי להתחיל לשים לב ללבושי, שמא הופעתי הספורט-אלגנטית מרושלת-בהקפדה גרמה לי לקבל חמש הצעות לרכישת עשבים ביום אחד? או שמא הם פונים כך לכל הגברים בעלי האון וההון השופעים גבריות ואינטלגנציה?
העיר העתיקה מסתורית ומרתקת. לצד תיירות גרמניות מטורזנות סובבים אלפי כייסים, ממתינים להזדמנות שלהם.
זו עיר מלאת אופי ועם זאת שילוב מעניין בין סימטאותיה של נאפולי לבין השדרות הנרחבות בברלין בואכה מיטה.
את הסיור התחלתי בעץ הסקויה הענק שבכיכר פרינסיפל ריאל. Praça do Príncipe Real שם גם יש חניה לכרכרות וקבצנים מקומיים "שומרים עליהם" בתמורה למטבעות קטנות.
כמו בכל סיוריי בחצי האי האיברי, המסלול באדיבות איה הגדולה. נשיקות.
ברכבת המפוארת ניתן להזמין מקומות למחלקה ראשונה. 3.7 יורו.
משם ירדתי לכיוון מנזר קרמו. מוזאון לארכאולוגיה הבנוי על חורבותיו של מנזר מהמאה ה12 אשר נהרס חלקית ברעש הגדול של אמצע המאה ה18.
על פי איה זהו המקום היחידי בו ניתן למצוא שרידים ליהדות שהיוותה שליש מאוכלוסיית פורטוגל
בהמשך התצוגה הקריפית ניתן לראות מומיות של נערות פרויאניות כלואות בתוך ארונות זכוכית ורגליהן קשורות.
בהמשך אני מגיע לכיכר פרקה דו רוסיו Parca Do Rossio. לפה הובלו היהודים כמועמדים לגירוש ולאחר שרוכזו כולם בכיכר, התיזו עליהם הכמרים מים "קדושים" והפכום לנוצרים בעל כרחם. Potato Patato
בכנסיית Igreja De São Domingos הקרובה עונו יהודים רבים ובקרבתה בוצעו גם טקסי האוטו דה פה ושריפת הכופרים
בשלט קטן בחזית הכנסיה ישנה התנצלות וזיכרון של העבר.
ביציאה מהכיכר נהגי טוק-טוק צבעוניים ממתינים לתיירים שמנים שיעלו בחכתם.
את החזרה לכיוון הרכב ניתן לעשות במעלית סנטה ז'וסטה המפורסמת ממנה ניתן לצפות בחלק זה של העיר, דחוקים בין עשרות תיירים מזיעים אחרים.
משם אני פונה לרובע בלם העתיק. מוצאם של כל הבלמים בעולם. על גדות הים ישנו מגדל בלם וסביבו תוכלו למצוא תיירים מכל העולם מתמקחים על מכירי תכשיטים מזוייפים וצעיפים עם מוכרות אוריינטאליות חסרות שיניים.
המגדל עצמו נראה מדהים אך התור אליו ארוך. לא איש תורים אנוכי.
ישנה אמנם דרך לעקוף את התור בשחיה היישר למדרגות אך חששתי להרטב.
במקום זה פניתי לכיוון מנזר ג'רונימו וסביבתו.
המנזר עצמו מדהים הן מבחוץ והן מבפנים אך ביחס למקום שלא מספק מוצגים כלשהם לצפיה מלבד ארכיטקטורה מדהימה, איני חושב שהיפרדות מעשרה יורוס מוצדקת.
תפילה למען גולי רונאלדו במנזר ג'רונימו. ליסבון. 2017
במפליא, דמויותיו של שייקה (ידוע גם בשם ישו) בכנסיות הפורטוגליות אינן בבלונד ועיניים כחולות כמקובל במערב אירופה, אלא בשיער חום-שחרחר ותווי פנים ים-תיכוניים, מה שמעלה ספקות לגביי האותנטיות של תמונות הסלפי שלו.
לאחר שהוזהרתי ואויימתי כי אסור לי לבקר בליסבון בלי לטעום מהעוגיה המסורתית שלהם – פסטל דה בלם, נדחסתי בתור בפסטלריה פאסיאס דה בלם עם המונים מאויימים אחרים על מנת לזכות ליתן יורו ועשרים סנטים בעד אחת כזו.
טעמתי, נושעתי והבטחתי לפרסם.
ללינה לימי שהותי בליסבון בחרתי בבית הארחה מחוץ לעיר אותו מנהלת פורטוגזית חביבה בשם תרזה. מאחר והיא פתחה את המלון רק השבוע אין לה מושג כמה לגבות ולכן היא משכירה חדרים ליחיד, בבית עם אווירה משגעת בעשרים יורוס.