סביליה, בה ביקרתי היום היא בהחלט אחת הערים המדהימות בספרד ובאירופה. טוב, לקבל מחמאה כזו ממני – אחד שכבר ביקר כמעט בכל הערים הגדולות והשוות באירופה זה בהחלט משהו. לא אתפלא אם סביליה תבקש את המספר שלי אחרי מחמאות רומנטיות כאלו.
אך לסביליה נחזור עוד מעט. את הבוקר התחלתי בחרז עם דרישת שלום מהעיריה. במכתב ברכה אותו הצמידה העיריה לחלון הכרכרה שלי נכתב כי כאות הוקרה על ביקורי בעירם, עליי לשלם 80 יורו על חניה במקום אסור.
ראש עיר יקר. אנא אחוז את ידך פרושה לפניך לרווחה. כעת קפל את שתי האצבעות הימניות ולאחר מכן את שתי השמאליות והרי לך תגובתי. זהו היתרון כאשר נוסעים עם רכב בעל לוחית רישוי זרה ברחבי אירופה…
עברתי למצב רכיבה והתנעתי את הכרכרה. טיפ: סלסלת דובדבנים קרים הופכת שעת נהיגה לשעת כיף.
הנחמד ביותר בסביליה זה הוויב החיובי. אנשים פשוטים ונחמדים ברחובות צרים ומעוקלים בעיר מלאת היסטוריה יהודית.
תודות לאיה המקסימה – מתכננת הטיול, חניתי את רכבי בכניסה לעיר העתיקה. בחניה עצמה, בסופה, ישנו הקבר היחיד שנשאר מבית הקברות היהודי.
משם יוצאים לתדלוק הגוף בארוחת בוקר נחמדה בפורטו דה לה קרנה – נמל הבשר.
בעצת המדריכה ירדתי לסייר מתחת למלון "בית היהודים" – קאסה דה לא חודריה.
הכניסה למלון לאורחים מבחוץ אסורה מאיזו סיבה מוזרה ודקותיים לאחר שהתגנבתי פנימה כבר נתפסתי על ידי איש ביטחון. ביקשתי לראות את מנהל המלון ולאחר שהזדהתי כרב הראשי האשכנזי של אלקאידסה, הוכנסתי בקודש פנימה וניתנה לי הרשות לצלם כאוות נפשי.
המלון כולו שייך לכנסיה הקתולית ובנוי על עשרות בתים שהיו שייכים ליהודים אנוסים. בעת שיפוץ המלון נתגלו מנהרות המובילות בין חצרות היהודים בהם היו היהודים מתקשרים בינהם או צועדים לבית הכנסת המחתרתי שבנו.
כיום שופצו המנהרות והן מוליכות בין חצרותיו השונות של המלון – פאטיו – המעוצבות בסגנון ספרדי – מורי.
ביציאה מהמלון אנו פוגשים את העמוד היחיד שנותר מבית הכנסת משנת 1200 אך למרות ניסיונות דיבוב מצידי הוא שמר על זכות השתיקה.
משם עברתי לקתדרלה הסביליאנית. כשלושים מעלות מוליכות לראש המגדל. מעולה עבורי, מאחר שבעיקרון אני נמנע מעליית יותר מעשרה מדרגות ביום.
מראש המגדל נשקפת סביליה בכל הודה.
על גגות הבתים ניתן להבחין בבריכות, אך אני במגדל ובמה תועיל לי בריכה? בריכה לבטלה.
32 מעלות בחוץ וחייבים לאוורר את הראש אך שומרי הכנסיה חמורי סבר הם. ביקשתי את עזרתם ושאלתי האם לדעתם כיהודי אני זכאי לקבל תמלוגים על השימוש במבנה אך נראה היה שהם אינם מעוניינים בויכוח פוליטי לרענון.
מהקתדרלה אני פונה לארמון המלכותי. תור של 20 דקות לכרטיסים נדמה עלי כשעתיים עקב החום. נתהרהרתי בדברי תורה ובסוגיית ביצה שנולדה ביום טוב אחרון של פסח שחל להיות בראש חודש והזמן עבר לו.
הארמון וגניו מהווה הוכחה מוחשית כי המלכים פעם אהבו את החיים.
בגנים המלכותיים פגשתי אמא טווסה ואת בנה הנולד לה במזל"ט נהנים מזיו החמה עם חבורת ברווזים עצלים.
אין לי מושג האם הם היו מקורם יהודי מאחר והם לא דיברו עברית.
ביציאה מגני הארמון אני נכנס ל"חודריה"- הרובע היהודי העתיק של סביליה.
מוזאון קטנטן מנסה לספר את סיפורם של בוני העיר היהודיים אך לצערי, למרות הניסיון, אין הוא ממצה ולו עשירית מהפוטנציאל.
למרות זאת, מפה והסברים על מיקום האוטו דה פה ועוד אתרים יהודיים שקיימים גם היום תוכלו לקבל שם.
ללילה אני ממשיך לכיוון הגבול הפורטוגלי. מאחר והכרכרה שלי דורשת תדלוק אני עובר בתחנת מספוא. לכרכרה שלי שתי קיבות להעלאת גירה. באחת ממלאים בנזין ובשניה גז. בשל מידת הקמצנות הטבועה בי אני מעדיף למלא גז שעלותו מחצית מבנזין ולשם כך עורך טיולים על מנת למצוא תחנת מספוא מתאימה.
בעיירה העתיקה פאלוס דה לא פרונטיירה שליד הואלבה מצאתי מלון דרכים נחמד על הרחוב הראשי.
חדר ליחיד מאובזר במזגן, ב WiFi ובשירותים ומקלחת נקיים ניתן ב26 יורוס בלבד. זול יותר מלהשאר בבית.
להשתמע מחר.
