שני ימים ושני לילות נשתהתי בעמק הדרך הרומית. לא על שום שמצאתי מלונית נחמדה בט"ו יורו הלילה, ולא משום שהאיזור כולו, מהיפים באירופה הינו, לעמ"ד. אלא משום פקידת הקבלה היפיפה, אנה, שהישיאתני לשוב ולשוח עימה ונשתכנתי לילה נוסף במלון.
לפונדק סמוך נכנסתי ומשראיתי עצם בלתי מזוהה בתפריט, הקרוי בלשונם פרנצ'סטה ומיד הזמנתי אותו.
האינטואיציה הצדיקה עצמה גם הפעם. מדובר בעוגת שכבות המפורסמת של רייצ'ל, בה מיני מעדני בשר וגבינה צהובה, רק ללא השכבות המתוקות. תענוג לעין, לאף ולחיך במחיר שמונה מטבעות זהב כולל בירה.
לצערי לא הצלחתי לישון היטב בלילה מאחר והטרידה את מנוחתי חידה מחידותיו של המאסטר הנודע, הגר"נ גל ונתעמקתי בה רבות.
משם ירדתי לפורטו. פורטו עיר גדולה לאלוהים היא ובעיניי, משובחת עד למאוד. מאחורי ארמון הקריסטל תוכלו להווכח בכך בעצמכם.
תודות לאיה שאין כמוה, התחלתי את המסלול מאיזור תחנת הרכבת וירדתי רגלית לכיוון הנהר. הרחובות הראשיים נאים ומלאי הוד וחלונות הראווה, תאווה לעינים.
תחנת הרכבת עצמה, אתר חובה היא גם למי שלא נסע ברכבת מאז שנות השמונים, כמוני. על הקירות קרמיקה ססגונית המתארת את דברי ימי פורטו בקורות העיתים.
ביציאה מן הרכבת, פונה אני שמאלה לעבר העיר העתיקה.
הרחובות עצמם שוקקי חיים, ריחות וטעמים אך המגביה עיניו מעל לגובה הרחוב, ייתקל בפורטו האמיתית, זו הדורשת שיפוץ דחוף.
על הנהר פוגש אני בכנסיה הרובצת לה בשמש אחר הצהריים ומתנמנמת. עיניי החדות נתקלות בהפתעה, בראשה.
מה לו למגן דוד, סימלם של הפאגאנים הקדומים ומאוחר יותר של היהודים, ולכנסיה פורטוגזית?
הנהר רחב ומזמין
וגגותיה האדומים של העיר, מזכירים במעט את שכונת נחלאות הירושלמית, הבנויה על גדות נהר מחנה יהודה.
הנוף הינו ממרפסת הכנסיה העתיקה.
עם תמשיכו בעליה העירה, ברחוב היהודים, תגלו גם את שלט הזיכרון על קיר הכנסיה.
תיכננתי גם לבקר בספריית הארי פוטר שבעיר, על פי השמועות נאה היא, אלא שעמידת 40 דקות בתור, ב40 מעלות צלסיוס, הרתיעה אותי. על כן פניתי בנסיעה לבית הכנסת כדורי.
בית הכנסת, הגדול ביותר בחצי האי האיברי כיום. (הפעיל. בית הכנסת בטולדו, דרך משל, גדול ומרשים בהרבה) בבית הכנסת עליכם לפגוש בהוגו המלך כדי לקבל מידע אודות הקהילה. מומלץ.
בטרם נתיישבתי לי בבית הכנסת לפוש, קיבלתי הודעה מתלמידיי, וישבתי לכתוב סיפור לשבת. הרי הוא לפניכם:
סיפור לשבת – הדייג ובתו
דייג אחד נוהג היה לצאת לדוג דגים בנהר הקרוב לביתו.
יום אחד עבר סוחר והביט בו, עומד עם חכתו וממתין לדגים. שאלו הגביר: אחי, מה אתה עושה עם הדגים?
נענה לו הדייג: את הדגים מביא אני לביתי, אוכלים אנו ונהנים מהם ואת הנותר זורק אני חזרה הימה.
אמר לו הסוחר: שמא תמכור לי את העודף?
השיבו הדייג: ואז?
סח לו הסוחר: בכסף שתקבל, קנה לך סירה, ורשתות, עימה תוכל להפליג אף בים, לדוג דגים הרבה, קטנים עם גדולים ולהרוויח ממון רב.
השיבו הדייג: ואז?
שב הסוחר והפליג: בכסף שתקבל תשכור פועלים חרוצים ויהיו הם דגים עבורך ואתה לא תדע עוד מחסור ותהיה פנוי ממלאכה.
השיבו הדייג: ואז?
אז, ענהו הסוחר ניצחות, אז, תוכל לבוא לנהר ולדוג דגים בשקט.
השיבו הדייג: והלא זאת עושה אני כבר כעת!
* * *
עברו ימים רבים ובת הדייג חלתה, ויהי הדייג מתרוצץ בין הרופאים הרבים ומבקש מזור לבתו. ובימים ההם רפואה בממון עלתה וכל עיצה מן רופא, בכסף תבוא והדייג, רש הוא. ותגסוס ביתו באין מזור לה ויהי ליבו כבד.
ובעוד הוא הולך בדרך הפלך פגש הוא את הסוחר.
ויאמר אל הסוחר, עזריני נא אחי כי בצרה גדולה הנני! ויספר לו את מחלת ביתו ואת כל אשר קרהו ואת פרשת הכסף שאיננו. ויאמר לו הסוחר, הלא כבר אמרו חז"לינו כי זהו ייתרון הנמלה מן הצרצר. הצרצר סובב לו כל הקיץ, דג דגים ואוכלם ואין הוא דואג לעתידו, וכאשר נמלה משיאתו עיצה להתחיל להרוויח לעת צרה, אומר הוא "ואז?".
עודם מדברים ויבואו להודיע לדייג כי מתה ביתו,ויישבר ליבו בקרבו, ויעל על הגשר הגדול שאצל הנהר, וייטול נפשו בידו ויקפוץ המימה וימת. וישמחו הדגים ימים רבים.
* * *
מוסר השכל: מקריאת סיפורים אדיוטיים באינטרנט לא יצא לכם דבר. לכו ותעשו כסף.
שבת שלום.
