בבוקרו של יצאתי לחפש מספוא בעיר הקטנה טורה-לה-ווגה שעל גדות דרך המלך לבילבאו.
לאחר ביקור אשמח לחסוך לכם: אל תטרחו. הדבר היחיד הראוי לציון בעיר, מלבד שדרת עצים ברמת תחזוקה בינונית, הינו צריח הפעמונים של הכנסיה החדשה העשוי בסגנון מודרני.
נראה שלאחר שלפעמונים הישנים לא הייתה תוחלת, החליטו המאמינים כי האל כבר זקן ומן הראוי להתקין פעמונים חדשים להעירו.
משם יצאתי בדרכי לכפר הקטן פונטה ויסגו. ערש הציביליזציה. באם האדם ומוצאו אינו בתוך תחום התעניינותכם, וגאים אתם באיגונרנטיותכם, זה הזמן לעבור לפוסט הבא, או בכלל למקום אחר.
מערות האדם הקדמון שוכנות על הרים אלו אך משהגעתי לשם נתברר כי יש להזמין כרטיסים מראש מאחר והכניסה, רק בקבוצות קטנות הינה ובדרך כלל אין מקום פנוי.
בזכותי היותי אוחז בתעודת עיתונאי מלשכת הבלוגרים הישראלית הראשית, אותה הדפסתי לעצמי וכיסיתי למינציה, "נמצא" עבורי מקום בסיור של אחר הצהריים. אמנם נתכוונתי לנסוע בילבואה אך זהו בדיוק הזמן לשנות תוכניות. לשם שריפת הזמן בדרך נחמדה פניתי לטפס לכיוון האגמים הגדולים.
שלווה אינסופית על רקע כנסיות נטושות בנות כמה מאות, ובתים נטושים חדישים מעט יותר.
בין שאר תכנוניי לעתיד אני מתכנן הקמת צוות לחקירת מבנים עתיקים נטושים בהרים ומציאת אוצרות. על הקמת הצוות תגיע הודעה נפרדת.
אליו מוביל גשר נטוש
וכך נראית השלווה:
אני פותח את החלונות, מדמים את הכרכרה ונושם אוויר הרים. לפרות הרועות באחו מחובר פעמון ענק לצווארם וצליל הפעמונים הנפלא ממלא את העמק.
קחו 12 שניות והקשיבו:
שעת שלווה חלפה לה ואני בדרכי לכפרים. מגלגלי מכוניות ישנות מייצרים הם סלים.
ואני פונה שוב בדרך ההררית לעבר המערות.
הענן רד אל ההר וגשם מתחיל מיטפטף.
ובדיוק בזמן מגיע אני לסיור המודרך. הקבוצות המקסימליות הינן תריסר. בחלק מן המקומות הקבוצה מחולקת לשישיות מפאת חוסר מקום.
שני חלקים לסיור. האחד במערת אל קסטיליו והשניה במערת לאס מונדאס. המערות נחשפו לפני כמאה שנה והשימוש בהם היה במשך כעשרים אלפי שנים בתקופה הפלאוליתית העליונה.
המערות עומקן כמאה מטרים אך הן מחוברות במבוך מחילות. חלק מהבורות שם עומקו מגיע למאות מטרים.
צילום תמונות במקום אסור, מה שמדרבן אותי לצילום יתר.
בחדר "כפות הידים" ניתן לראות את טביעות ידיהם של אבות אבותינו, עוד טרם הפכנו לחקלאים.
בטח זה התחיל כך: מישהו העלה משהו לקיר שלו. חברו ראה שהראשון קיבל המון לייקים ואז התחילו כולם ממלאים בציורים ובטביעות כפות את קירותיהם.
קל לראות הכיצד בחשכת ליל ולאור צללי האש נדמה כי אנו אפופים שדים. קל להבין כיצד המציא לו האדם אלים ותפילות בחשכת המערה, לאחר יום בו הציד התבאס לו ונותרת רעב..
המערות מלאות בנטיפים מלאי הוד, והלחות, היא הסיבה בגללה ניתן לתארך את המימצאים.
המים הזורמים על פני הציורים מכילים בתוכם קלציט. לזה, יש אורך מחצית חיים ידוע שבסופו הוא הופך לתוריום. גילו של הציור הקדום ביותר פה, ונכון להיום בעולם כולו, הוא למעלה מארבעים אלף שנה.
אני בליבי כמובן מגחך על הטענות האלו. כידוע לכל מאמין חקו"שי נברא העולם בדיוק לפני מאה שנה ע"י החקוש הקדוש ואיתו כל הממצאים לעבר. אך פה מדובר בכופרים שלא מבינים בדת ורק תאוותיהם מוליכות אותם בחייהם.
נסו לדמיין אחד מאבות אבותיכם במערה החשוכה מנסה לצייר קווי מתאר של סוס אביר או חזיר. האין זה מדהים?
הביקור באתר חובה, ובהתרוממות רוח זו נסיים את הפוסט להיום.
יש להזכיר רק כי באיזור זה לבד, כארבעת אלפי מערות שמעולם לא נחקרו כהוגן. מקים אני צוות הרפתקנים מיוחד גם לזה. חקר מערות ומציאת אוצרות בעזרת גלאי סונאר. בליל נישן באוהלים, ונקים לעצמינו את משרדינו לעבודת האינטרנט, וביום נגלוש בסנפלינג בהרים, תרים אחר שכיות חמדה נסתרות. ישיבת מחסה לשפנים הספרדית.