משכן נאה מצאתי בביתה של אלמנה אחת ונתעצלתי לצאת שוב לנדודים. אמרתי אפושה מעט ונתעכבתי שם ג' ימים וג' לילות אשר נשתמשתי בהם לתור את האיזור.
ראשית, סינטרה. בעיניי, אם ליסבון היא היהלום הפורטוגלי, סינטרה היא הדובדבן שבכתר. בלב אויר הרים צלול כיין פורטו, שוכנת לה סינטרה וארמנותיה הצבעוניים.
סינטרה עצמה קטנה היא ושווקיה מרובים. בשווקיה הססגוניים תמצאו מיני מאכלים פורטוגזיים שונים לצד ערימות של מוצרי עור ושעם וחנויות קרמיקה שונות.
העיר כולה בנויה ארמונות-ארמונות ובינהם חורבות בתים המזכירות את העבר וממתינות לתורן לשחזור.
לאחר ארוחת בוקר קצרה פניתי לעלות לכיוון הארמון המלכותי ומבצר סינטרה.
לאחר החניית הרכב ממתינה לכם חצי שעת טיפוס לכיוון הארמון בינות לגינותיו המדהימות. המגיעים ללא כרכרה אישית יוכלו להסתייע בטוקטוק מקומי במחיר לירות בודדות.
הארמון המלכותי בסינטרה, צבעוני וקיטשי. הוא נבנה בסוף המאה ה18 על פי תמונות של ארמונות דיסני שהובאו לפורטוגל באוניות סוחר מאמריקה.
סיור בפנים הארמון – חובה.
חדר הילדים של הנסיך הקטן
כולל צעצועים לילדים:
ונוף. כן, בהחלט ידעו אז להעריך נוף.
ועוד אחלה נוף:
נוח ובניו
הסמארטפון המלכותי. באיזה מוט לפי השתמשו?
מן הגזיבו נפרשת סינטרה בכל הדרה, ומרבדי העצים עד לליסבון משביעי עין ולב.
תייגו את כל מי שאתם מזהים בתמונה:
ובעוד הארמון קיטשי ושמח, המבצר מלא הוד.
עמק סינטרה כולו פרוש לפניך, מנוקד ארמונות
המראות אשר בסינטרה השרו אותי באלם לכמעט שעה, אך בעוד השקט באוויר והנה צרות באות.
ויהי בדרכי לקשאיש העיר הגדולה שעל הים, ואראה כי סוללתי תמה בניידי.
ואפול על ברכיי ואתחנן: ה' ה' אל רחום וחנון, אתה אשר הוצאת את עמך ממצרים כדי למות בשואה. מי לנו כמוך, עושה נפלאות עד אין מספר, זכור נא לעבדך את היותו תם לפניך כל ימים ומלא סוללתי רק הפעם הזו, האלוהים.
ולא שעה האל אל תחינתי, ולא אבה מלא סוללתי. ואקוץ בחיי, ואומר להשליך נפשי מנגד כי לא רציתי לראות באובדן הגלקסי. וימן ה' ברוב חסדיו עיצה לפני, ואטול את המחשב הנייד, ואחבר אליו הטלפון, ואטעינהו. ואודה את ה' על הנס הגדול אשר עשה לי, ואבן שם גל אבנים על הים, ואקרהו גל-ק-סי.
קשקאיש נראית לי כעיר הד'צה של ליסבון. ישן וחדש מעורבים להם על חוף הים.
ובהיותי שם הייתה מחצית העיר סגורה בשל המפגש השנתי לבעלי "פורשה".
אני כשלעצמי בן דור הישן הנני ולעולם לא אבין למה ירצה אי מי לקנות כרכרה שאפילו מקום לרגליים אין בה.
במסעדה הודית קטנה בעיר העתיקה מצאתי את העוף בגריל הטוב ביותר שטעמתי מעודי.
7 יורוס לארוחה הכוללת שתיה.
לאחר ששבעתי וברכתי את האל הטוב פניתי חזרה ליסבונה לקבלת השבת. בליסבון שנית בתי כנסת, ספרדי ואשכנזי, אך רק אחד פעיל. לטעמי האישי קבלת השבת שם לא שווה את הטרחה וכך גם לא קבלת הפנים לאורחים חדשים.
מנגד, בעצת איה שאין כמוה, פניתי לסעודת שבת בביתם של רבי מיכה ונוות ביתו, ילטא תליט"א. מיכה הינו ענק גרמני חביב אשר התגייר במאה הקודמת ביחד עם זוגתו והפך לחסיד בעל זקן עבות העוטה "הויזען זאקאן" (גרביים מעל המכנסיים כמנהג החסידים) בקיץ הפורטוגלי. מאחר ועל פי המיתולוגיה היהודית לא נהוג לצלם בשבת, אסתפק בתיאוריי הגרפיים, אך העדר התמונות מצער אותי עמוקות.
בביתו של רבי מיכה החסיד שוכנים הוא, אשתו וארבעת החתולים. על כוסית קפואה של וודקה שוחחנו והתפטמנו בדג טונה טרי פרוס דק עם עלי בזיליקום ופלפלת שחורה. מיירדיעגע שאבעס! היה מדהים.
למחרת פניתי לעבר טומאר. הדרך כולה הרים נישאים ועמקים חרוצים בגשרי ענק. הטבע והאדם מתמזגים בצורה נפלאה כל כך.
לטומאר הגעתי ביום יריד מסורתי. המון אוכל, מוצרי עור ושעם והמון אווירה.
בין הדוכנים מצאתי אף מגן דוד מצועצע.
וספנקר מעץ
ולאחר יום שכזה, נותר לי רק למצוא מנוחה בקרב חסיד למכירה.
