תגית: ספרד

מאחר ובליל אמש נערכה הופעת ריקודים מול מלוני עד לשעות הקטנות של הלילה, התחלתי את היום באיחור. ההופעה של אמש הינה לציון 525 שנה למסעו של קולומבוס. הרקדן באמצע ייצג אותו וארבעה רקדניות ייצגו את הספינות במסעו וחגו סביבו כל העת. מתחיל לקבל חשק להפוך למגלה ארצות. האם נראה לכם שיש דרישה למקצוע כזה?

את היום החדש התחלתי בארוחת בוקר בהואלבה, עדיין בצד הספרדי. הואלבה שוכנת במפגש הנהרות אודיל וטינטו. על מנת להגן על העיר מצד הים, ניצב בפתח הנמל פסל ענק של הרבנית הקדושה מאוהלבה אשר על פי האגדה הצילה ילדים רכים מזרועות האינקוויזיציה כאשר הגיעו הנאצים.

הואלבה עצמה, עיר גדולה לאלוהים. מסוג הערים המודרניות בהם בני האדם משלמים עבור הזכות לגור בשמונה שכבות האחד מעל לשני ולהנות מפיח עירוני טהור, במקום לגור באיזה בית נרחב באיזור ירוק ואוויר נקי. לך תבין אנשים…

לאחר מיצוי הואלבה פניתי לעבר הגבול לפורטוגל. עם מעבר הגבול שמים לב מיד לשינוי העצום בין המדינות. בעוד שבספרד הנוף מורכב מגבעות ירוקות הטובלות בחופים כחלחלים, בפורטוגל אלו חופים כחלחלים אשר מתוכם צומחים ועלים גבעות מוריקות. אם בספרד תמצא רק חסידות מקננות בראשי עמודי החשמל, בפורטוגל אלו חסידים.

ההבדל הגדול הוא בטיב הכבישים. אם גם אתם, כמוני, סובלים מאלרגיה חמורה לכבישי אגרה, מסתובבים אתם בוודאי בכבישים נידחים נטולי כרכרות ופוגשים באנשים ולא במשאיות. בספרד, רמת התחזוקה של הכבישים הצדדיים טובה למדיי אך בפורטוגל נראה כי חלק מהכבישים עוד נסללו בזמן קולומבוס.

על חוף העיירה טאפאס-ברים נחמדים והאנשים חביבים ודוברי אנגלית קלוקלת ורצוצה.

הפרטוגזית, – השפה השגורה בפי תושבי פורטוגל – דומה במבטה לשפות המזרח אירופאיות ועל כן, ישנה סברה כי מוצאם של הפורטוגלים הינו מרומניה.

את שארית היום ביליתי בחברת אדם חביב ומלבב העונה לשם דרור בן יהודה אשר הזמינני למשכנו להרמת לחיים על כוס קפה.

דרור הקים לעצמו ולמשפחתו בית חלומות על פסגת הר בשומקום בואכה לא-נודע וחי את החיים הפשוטים אותם כולנו חולמים לחיות יום אחד.

כך גדלים ילדים מאושרים וחפשיים מדאגות!

במטבח מתגורר גם אמן הולנדי שבא לחוות את החיים עצמם, די ג'יי מפורסם בדימוס.

ובעוד אנחנו קורעים את התחת בעבודות חמש לתשע (טוב… חלק מאיתנו… אני אישית תמיד הייתי בדעה שלאנשים עובדים לא נותר זמן לעשות כסף) דרור חי ישירות בטבע וממצה אותו. בקרוב בונגלוס וחווה חקלאית אקולוגית. אני נרשם בתור הלקוח הראשון לנופש טבעי ושונה.

משם ממשיכים בין כפרים עתיקים לכיוון המלון ללילה.

הלילה אני בבית דירות שהוסב למלונית בעיירה וילה דה בישופ. חדר זוגי ליחיד אחרי הנחת ג'יניוס: 26 יורו.

יוצאים לדרך. מקפלים ציוד. עוזבים את הבית. נשיקות על הלחיים למרינה, פקידת הקבלה שטיפלה בי כל השנה במסירות וזזים.

נקודת היציאה היא אל קאידסה, כפר משועממים מקצועיים בואכה גיברלטר. כאן אני מבלה את חודשי החורף וכעת, עם התחממות האיזור יוצאים צפונה.

בדרך נשקף צוק גיברלטר. לאלו מכם שעוד לא ביקרו בו, צוק גיברלטר סמוך לעיר גיברלטר הנמצאת, בצירוף מקרים מדהים, במדינת גיברלטר.

מדינת גיברלטר היא מקום מושבם של כשלושים אלף בני אדם, מאתיים חמישים קופים ואלפי ברווזים ואווזים. האוכלוסיה בגיברלטר כוללת את הקהילה היהודית. זו מונה כ 2.5% מהאוכלוסיה ובכך זו המדינה בה ביחס לאוכלוסיה יש את כמות היהודים הגדולה ביותר לאחר ישראל.

הקהילה היהודית בגיברלטר אורתודקסית ברובה. יש בה ארבעה בתי כנסת בני כ250-300 שנה הפעילים לאורך השנה, מסעדה כשרה וחנויות לממכר אוכל כשר. ראש ממשלתה הראשון של גיברלטר היה יהודי וגם כיום היהודים מעורבים עמוקות בכל זרועות הממשל והתעסוקה בחצי האי.

על הצוק ניתן לפגוש בבני דודינו הקדמוניים, הקופים. במבט מקרוב בהם ובהתנהגותם ניתן לראות מיידית את הדמיון בינם לבין בני האדם. הם נוטים להגן על הטריטוריה שלהם בעצבנות מפני מהגרים זרים ולרטון בכעס  כאשר מטרידים את מנוחתם. במפתיע, כאשר הרצתי בפניהם על פילוסופיה יוונית נראה היה כי החומר כולו זר להם והם הקשיבו בשקיקה בלא להפריע בשאלות.

מראש הצוק ניתן לראות את חופי אפריקה אך תמונות טובות יותר של היבשת השחורה נוכל לקבל מאיזור טריפה, אליו נגיע בהמשך.